כזכור, הנגד מואשם בעבירה הקלה יותר.
הנימוק של שטיין: מקורי. מקורי מדי.
הנימוק של שטיין: מקורי. מקורי מדי.
בשורה התחתונה:
מי שנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית עם כוונה לפגוע בביטחון המדינה - משוחרר למעצר בית.
מי שנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית, ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה - יישאר בכלא עד תום ההליכים.
מי שנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית עם כוונה לפגוע בביטחון המדינה - משוחרר למעצר בית.
מי שנאשם בעבירה של מסירת ידיעה סודית, ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה - יישאר בכלא עד תום ההליכים.
מן הצד השני - השופט שטיין כותב שבניגוד להחלטת השופט מסארווה אין שום כרסום ראייתי בסעיף הכוונה לפגוע בביטחון המדינה שמיוחס לפלדשטיין.
הנימוק לשחרור: אין לו כבר מידע סודי נוסף להדליף, בניגוד לנגד, ולכן הוא לא מהווה סכנה.
הנימוק לשחרור: אין לו כבר מידע סודי נוסף להדליף, בניגוד לנגד, ולכן הוא לא מהווה סכנה.
כדי להבין עד כמה החלטת השופט שטיין מקוממת בעניינו של הנגד, אני אחזיר אתכם אחורה בזמן אל החלטת שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ׳יה ששחררה את ענת קם למעצר בית:
״על פי הנטען בכתב האישום, בין חודש אוגוסט 2005 לחודש יוני 2007 שירתה המשיבה, במסגרת שירות סדיר בצה"ל, כפקידה בלשכת אלוף פיקוד המרכז. החל מחודש אפריל 2006 שימשה עוזרת ראש לשכת האלוף. במסגרת תפקידה זה, נחשפה לחומר ומסמכים סודיים רבים ברמות סיווג שונות. תוכן המסמכים כלל תכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל וסיכומי תחקירים, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל, ועוד. במהלך השירות הצבאי, צברה המשיבה בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות, ובסמוך למועד שחרורה בחודש מאי 2007 העתיקה את תכני התיקייה לשני דיסקים – האחד למצגות והשני למסמכים. את הדיסקים לקחה לביתה, והעתיקה את תוכנם למחשב נייד בביתה. המסמכים והמצגות כללו מסמכים בסיווגים בטחוניים שונים. כתב האישום מייחס למשיבה מניעים אידיאולוגיים בביצוע מעשי העבירה שיש בביצועם כדי לפגוע בבטחון המדינה.
על פי כתב האישום, בקיץ 2008, הציעה המשיבה את המסמכים שבחזקתה לעיתונאי יוסי יהושע, אך מסירה זו לא יצאה לפועל. בחודש ספטמבר 2008, או בסמוך לכך, מסרה המשיבה, ללא סמכות כדין, ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לעתונאי אורי בלא מסמכים שהוצאו על ידה מלשכת האלוף.
לאחר מסירת המסמכים לעיתונאי בלאו, שוחחה עמו מספר פעמים במטרה לסייע לו בהבנתם, ובמתן הבהרות לשמות מבצעיים, יעדים וקודים המופיעים בהם, והכל בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. בעזרת מידע זה, פרסם בלאו החל מחודש נובמבר 2008 סדרת כתבות בעתון הארץ״.
נעבור להכרעה של השופטת פרוקצ׳יה לשלוח את קם למעצר בית:
הפרשה העובדתית שנגולה בכתב האישום, שעל עיקריה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, נושאת עמה מאפיינים בולטים של חומרה. היא מפרה הפרה בוטה את חובתה לשמור על סודיות המידע במסגרת מילוי תפקידה, ומועלת מעילה קשה באמון הצבא ובאמון שנתנו בה מפקדיה בנטילה לידיה של חומרים מסווגים ברמה גבוהה ביותר, והעברתם לצדדים שלישיים לצורך פרסומם ברבים. מדובר בכמויות מסמכים הנאמדים באלפים, המצויים ברמות סיווג שונות. המעשים המיוחסים למשיבה נושאים חומרה מיוחדת במספר רבדים: בראש וראשונה, הם עשויים לפגוע פגיעה של ממש באינטרסים חיוניים של המדינה בהיבטים בטחוניים וצבאיים. שנית, הם מערערים נורמות פליליות בסיסיות הקשורות בחובות סודיות החלות על כל אדם המועסק במערכת השירות הציבורי, ובמיוחד על מי שמשרת במערכות הבטחון, שבהן לחובות אלה מעמד ומשמעות מיוחדים; ושלישית, יש במעשים המיוחסים למשיבה משום הפרה מהותית של נורמות המשמעת בצבא, ופגיעה עמוקה באמון הבסיסי המתחייב ביחסי מפקדים ופקודים, שבלעדיו רמת תיפקודה של המערכת הצבאית והבטחונית תיפגע פגיעה קשה״
נכון לשלב זה ניתן לומר, כי יהיו אשר יהיו המניעים האמיתיים, המעשים המיוחסים למשיבה מצביעים, לכאורה, על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל כלפי המערכת הצבאית אותה הוא נדרש לשרת, וסטייה חמורה מאחריות בסיסית שאזרח חב כלפי המדינה אליה הוא משתייך. עשיית דין עצמית של חייל, ממניע כזה או אחר, שסופה נטילה בהיחבא של אלפי מסמכים, שחלקם מסווגים בדרגות סודיות גבוהות ביותר, מסירתם לצורך פרסומם ברבים, תוך הפרת חובות סודיות בסיסיות, ותוך נטילה מודעת של סיכון ממשי לפגיעה באינטרסים בטחוניים חיוניים, מהווה הפרה של נורמות פליליות ומשמעתיות מהחמורות ביותר. עשיית דין עצמית במידע מסווג וסודי ביותר הנוגע למערכת הבטחונית טומנת בחובה סכנה פנימית עמוקה״.
״החשש מפני המשיבה בשלב זה מתמקד בשני מישורים: המישור האחד – אפשרות שלא ניתן לשוללה כי ייעשה גם בעתיד שימוש פסול בחומר סודי שנלקח על ידי המשיבה אך עדיין לא אותר, ומוצאותיו אינם ידועים״
״תורמת לכך העובדה כי המשיבה אינה מכה על חטא ולא הביעה חרטה על מעשיה, ולטענתה, היא חדורת מוטיבציה אידיאולוגית בפעולתה. בנסיבות אלה, לא הוסר הסיכון כי עלול להיעשות שימוש נוסף במסמכים שטרם נתפסו ועדיין מהלכים חופשי מחוץ לשליטת בעליהם״.
״קיים חשש להפרת תנאי חלופת המעצר, אליו התייחס שירות המבחן בתסקירו. חשש זה עולה ממורכבות התנהלותה של המשיבה, וקווי אישיותה כפי שתוארו בידי שירות המבחן״.
בסופו של דבר, קם שוחררה על ידי פרוקצ׳יה למעצר בית, תוך שהיא מתייחסת לכך שגם בשלב החקירה שלה היא כלל לא נעצרה.
״חרף הנתונים המחמירים המתוארים, כבר מתחילת הדרך לא עמדו גורמי הבטחון על מעצרה של המשיבה, והחקירות בעניינה התנהלו שלא במסגרת מעצר.
״נכון לעת זו, נוכח חלוף הזמן הניכר שבמהלכו היא אינה עצורה, ומאחר שלא עלתה טענה ישירה בדבר הפרת תנאי השחרור, יהא זה בלתי מידתי להורות עתה על מעצרה עד תום ההליכים של המשיבה״.
תשוו את הנסיבות של קם לנסיבות של הנגד.
״על פי הנטען בכתב האישום, בין חודש אוגוסט 2005 לחודש יוני 2007 שירתה המשיבה, במסגרת שירות סדיר בצה"ל, כפקידה בלשכת אלוף פיקוד המרכז. החל מחודש אפריל 2006 שימשה עוזרת ראש לשכת האלוף. במסגרת תפקידה זה, נחשפה לחומר ומסמכים סודיים רבים ברמות סיווג שונות. תוכן המסמכים כלל תכניות שונות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים בצה"ל, פריסת כוחות צה"ל וסיכומי תחקירים, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל, ועוד. במהלך השירות הצבאי, צברה המשיבה בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות, ובסמוך למועד שחרורה בחודש מאי 2007 העתיקה את תכני התיקייה לשני דיסקים – האחד למצגות והשני למסמכים. את הדיסקים לקחה לביתה, והעתיקה את תוכנם למחשב נייד בביתה. המסמכים והמצגות כללו מסמכים בסיווגים בטחוניים שונים. כתב האישום מייחס למשיבה מניעים אידיאולוגיים בביצוע מעשי העבירה שיש בביצועם כדי לפגוע בבטחון המדינה.
על פי כתב האישום, בקיץ 2008, הציעה המשיבה את המסמכים שבחזקתה לעיתונאי יוסי יהושע, אך מסירה זו לא יצאה לפועל. בחודש ספטמבר 2008, או בסמוך לכך, מסרה המשיבה, ללא סמכות כדין, ובכוונה לפגוע בבטחון המדינה, לעתונאי אורי בלא מסמכים שהוצאו על ידה מלשכת האלוף.
לאחר מסירת המסמכים לעיתונאי בלאו, שוחחה עמו מספר פעמים במטרה לסייע לו בהבנתם, ובמתן הבהרות לשמות מבצעיים, יעדים וקודים המופיעים בהם, והכל בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. בעזרת מידע זה, פרסם בלאו החל מחודש נובמבר 2008 סדרת כתבות בעתון הארץ״.
נעבור להכרעה של השופטת פרוקצ׳יה לשלוח את קם למעצר בית:
הפרשה העובדתית שנגולה בכתב האישום, שעל עיקריה אין מחלוקת של ממש בין הצדדים, נושאת עמה מאפיינים בולטים של חומרה. היא מפרה הפרה בוטה את חובתה לשמור על סודיות המידע במסגרת מילוי תפקידה, ומועלת מעילה קשה באמון הצבא ובאמון שנתנו בה מפקדיה בנטילה לידיה של חומרים מסווגים ברמה גבוהה ביותר, והעברתם לצדדים שלישיים לצורך פרסומם ברבים. מדובר בכמויות מסמכים הנאמדים באלפים, המצויים ברמות סיווג שונות. המעשים המיוחסים למשיבה נושאים חומרה מיוחדת במספר רבדים: בראש וראשונה, הם עשויים לפגוע פגיעה של ממש באינטרסים חיוניים של המדינה בהיבטים בטחוניים וצבאיים. שנית, הם מערערים נורמות פליליות בסיסיות הקשורות בחובות סודיות החלות על כל אדם המועסק במערכת השירות הציבורי, ובמיוחד על מי שמשרת במערכות הבטחון, שבהן לחובות אלה מעמד ומשמעות מיוחדים; ושלישית, יש במעשים המיוחסים למשיבה משום הפרה מהותית של נורמות המשמעת בצבא, ופגיעה עמוקה באמון הבסיסי המתחייב ביחסי מפקדים ופקודים, שבלעדיו רמת תיפקודה של המערכת הצבאית והבטחונית תיפגע פגיעה קשה״
נכון לשלב זה ניתן לומר, כי יהיו אשר יהיו המניעים האמיתיים, המעשים המיוחסים למשיבה מצביעים, לכאורה, על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל כלפי המערכת הצבאית אותה הוא נדרש לשרת, וסטייה חמורה מאחריות בסיסית שאזרח חב כלפי המדינה אליה הוא משתייך. עשיית דין עצמית של חייל, ממניע כזה או אחר, שסופה נטילה בהיחבא של אלפי מסמכים, שחלקם מסווגים בדרגות סודיות גבוהות ביותר, מסירתם לצורך פרסומם ברבים, תוך הפרת חובות סודיות בסיסיות, ותוך נטילה מודעת של סיכון ממשי לפגיעה באינטרסים בטחוניים חיוניים, מהווה הפרה של נורמות פליליות ומשמעתיות מהחמורות ביותר. עשיית דין עצמית במידע מסווג וסודי ביותר הנוגע למערכת הבטחונית טומנת בחובה סכנה פנימית עמוקה״.
״החשש מפני המשיבה בשלב זה מתמקד בשני מישורים: המישור האחד – אפשרות שלא ניתן לשוללה כי ייעשה גם בעתיד שימוש פסול בחומר סודי שנלקח על ידי המשיבה אך עדיין לא אותר, ומוצאותיו אינם ידועים״
״תורמת לכך העובדה כי המשיבה אינה מכה על חטא ולא הביעה חרטה על מעשיה, ולטענתה, היא חדורת מוטיבציה אידיאולוגית בפעולתה. בנסיבות אלה, לא הוסר הסיכון כי עלול להיעשות שימוש נוסף במסמכים שטרם נתפסו ועדיין מהלכים חופשי מחוץ לשליטת בעליהם״.
״קיים חשש להפרת תנאי חלופת המעצר, אליו התייחס שירות המבחן בתסקירו. חשש זה עולה ממורכבות התנהלותה של המשיבה, וקווי אישיותה כפי שתוארו בידי שירות המבחן״.
בסופו של דבר, קם שוחררה על ידי פרוקצ׳יה למעצר בית, תוך שהיא מתייחסת לכך שגם בשלב החקירה שלה היא כלל לא נעצרה.
״חרף הנתונים המחמירים המתוארים, כבר מתחילת הדרך לא עמדו גורמי הבטחון על מעצרה של המשיבה, והחקירות בעניינה התנהלו שלא במסגרת מעצר.
״נכון לעת זו, נוכח חלוף הזמן הניכר שבמהלכו היא אינה עצורה, ומאחר שלא עלתה טענה ישירה בדבר הפרת תנאי השחרור, יהא זה בלתי מידתי להורות עתה על מעצרה עד תום ההליכים של המשיבה״.
תשוו את הנסיבות של קם לנסיבות של הנגד.
*לשכת השר לוין בשם סביבת השר לוין:*
השופט עמית יכול לשלוח את המכתב לעצמו בדואר חוזר. אכן הגיע הזמן לעבוד בלי צווים ובהסכמות. אין דבר כזה עבודה משותפת איפה שנוח וצווים איפה שנוח.
השופט עמית יכול לשלוח את המכתב לעצמו בדואר חוזר. אכן הגיע הזמן לעבוד בלי צווים ובהסכמות. אין דבר כזה עבודה משותפת איפה שנוח וצווים איפה שנוח.
כל ההחלטה של השופט שטיין מוזרה מתחילתה ועד סופה.
שטיין משחרר את פלדשטיין למעצר בית בנימוק שאמנם יש ראיות לעבירת מסירת ידיעה סודית עם כוונה לפגוע בביטחון המדינה, אבל הנזק כבר נגרם ואין לו ממש יכולת להזיק שוב (בניגוד לחייל המודיעין).
אז אם ככה, למה הוא החמיר על פלדשטיין ואסר עליו שימוש ״בטלפון חכם ובתקשורת ממוחשבת מכל סוג״ ואיפשר לשב״כ להאזין לשיחותיו?
התנאים הללו לא נועדו כדי למנוע הימלטות מן הדין או כדי למנוע שיבוש, אלא כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה של פרסום מידע מודיעיני נוסף שהגיע לידיו בדרכים לא כשרות.
אז יש סיכון להדלפות נוספות מצד פלדשטיין או אין סיכון?
אם יש סיכון, איך אתה משחרר אותו למעצר בית אבל את הנגד שנאשם בעבירה הקלה יותר אתה עוצר עד תום ההליכים?
אם אין באמת סיכון, מה הטעם באיסור על שימוש בטלפון ומחשב ולמה לאפשר לשב״כ להאזין לו ולמפקחים שלו?
שטיין משחרר את פלדשטיין למעצר בית בנימוק שאמנם יש ראיות לעבירת מסירת ידיעה סודית עם כוונה לפגוע בביטחון המדינה, אבל הנזק כבר נגרם ואין לו ממש יכולת להזיק שוב (בניגוד לחייל המודיעין).
אז אם ככה, למה הוא החמיר על פלדשטיין ואסר עליו שימוש ״בטלפון חכם ובתקשורת ממוחשבת מכל סוג״ ואיפשר לשב״כ להאזין לשיחותיו?
התנאים הללו לא נועדו כדי למנוע הימלטות מן הדין או כדי למנוע שיבוש, אלא כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה של פרסום מידע מודיעיני נוסף שהגיע לידיו בדרכים לא כשרות.
אז יש סיכון להדלפות נוספות מצד פלדשטיין או אין סיכון?
אם יש סיכון, איך אתה משחרר אותו למעצר בית אבל את הנגד שנאשם בעבירה הקלה יותר אתה עוצר עד תום ההליכים?
אם אין באמת סיכון, מה הטעם באיסור על שימוש בטלפון ומחשב ולמה לאפשר לשב״כ להאזין לו ולמפקחים שלו?
החשד נגד קובי יעקבי:
בלשכת מפכ״ל בדקו במערכת את השם של אבישי מועלם לצורך קידום שלו לתנ״צ, על פי הנוהל כדי לבדוק שאין מניעה. התקבלה תשובה שהוא חסום כי יש חקירה סמויה נגדו על ידי מח״ש.
בגלל המעורבות של נציב שב״ס קובי יעקבי במינויים במשטרה, עוזר המפכ״ל עדכן אותו בנושא.
את הנ״ל פרסם ג׳וש בריינר.
מה עשה יעקבי?
על פי החשד, יעקבי התקשר למועלם והזהיר אותו שמתקיימת בעניינו חקירה סמויה.
מכיוון שאכן הייתה חקירה סמויה נגד מועלם והטלפון שלו היה תחת האזנה, השיחה בין מועלם ליעקבי הוקלטה. וכך התגלה השיבוש המיוחס ליעקבי.
בלשכת מפכ״ל בדקו במערכת את השם של אבישי מועלם לצורך קידום שלו לתנ״צ, על פי הנוהל כדי לבדוק שאין מניעה. התקבלה תשובה שהוא חסום כי יש חקירה סמויה נגדו על ידי מח״ש.
בגלל המעורבות של נציב שב״ס קובי יעקבי במינויים במשטרה, עוזר המפכ״ל עדכן אותו בנושא.
את הנ״ל פרסם ג׳וש בריינר.
מה עשה יעקבי?
על פי החשד, יעקבי התקשר למועלם והזהיר אותו שמתקיימת בעניינו חקירה סמויה.
מכיוון שאכן הייתה חקירה סמויה נגד מועלם והטלפון שלו היה תחת האזנה, השיחה בין מועלם ליעקבי הוקלטה. וכך התגלה השיבוש המיוחס ליעקבי.
השופטת בדימוס אלישבע ברק הלכה לעולמה. יהי זכרה ברוך
בהזדמנות זו אציין שאלו היו ״הנסיבות האישיות-משפחתיות״ בגינן הודיע אהרן ברק על פרישתו מבית הדין בהאג.
בינתיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב: אווירת הפגנינג