״גם זו הפעם אחזור ואפנה קריאה לשר המשפטים לקיים את פגישות העבודה הסדירות שנהגו מאז ומתמיד בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון, כפי שנדרש על מנת שאזרחי ותושבי המדינה ימשיכו לקבל שירות איכותי ויעיל ממערכת בתי המשפט״

בניגוד לשופט פוגלמן שנאם נאום ביקורתי מאוד - השופט עמית החליט לשמור על נאום ממלכתי ולא מתגרה.

‏הקטע החשוב היחיד מבין שלושת הנאומים בטקס היום שהיו שגרתיים וצפויים, היה כאשר השופט יצחק עמית דיבר וסיפר על הוריו. סיפור מדהים ומרגש על אמא שלו, וחבל שהוא לא סיפר אותו יותר בפירוט ובהרחבה.

‏״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אך האדם נושא עמו גם את נוף שכונת ילדותו, את נוף משפחתו ונופי נעוריו, ואת כל אותם נופים שעל פניהם חלף בדרכו. הנופים הראשונים בחיי-שלי היו אלה של שכונת שפירא בדרום תל אביב, שבה השתקעו הוריי לאחר ששרדו את זוועות השואה – אודים מוצלים מאש, שכמעט לא נותר שריד ממשפחותיהם העניפות, ואשר עלו לארץ בדלות ובחוסר כל. אבי, שמואל ז"ל, עבר במהלך השואה בין מחנות ריכוז ועבודה – וביניהם בוכנוולד, פלאשוב, סקרז'יסקי – עד ששוחרר על ידי הרוסים במאי 1945. גם אל מול הסבל הרב שחווה אבי בתקופת השואה, הוא חיפש וראה תמיד את הטוב שבאדם. אמי, הדסה אירנה ז"ל, נמצאה משוטטת לבדה ביער בגיל 6, לאחר שבני משפחתה נרצחו ככל הנראה לנגד עיניה. אמי הובאה לכומר של העיירה וגדלה בבית אחותו של הכומר עד גיל 12, מבלי לדעת על יהדותה. לאחר קום המדינה אותרה אמי בדרך נס, הושבה לחיק היהדות, ובנתה בשתי ידיים בית במדינת ישראל. בית ילדותי היה בית שמח, והוריי לא דיברו על שעבר עליהם בתקופת השואה. למרות זאת השואה הייתה חלק בלתי-נפרד מחיינו, נוכחת-נפקדת בבית, והיא הורגשה במיוחד בכל אותן שמחות משפחתיות שנחגגו בלי סבא וסבתא, בלי דודים ודודות. להוריי לא התאפשר לרכוש השכלה בעצמם, ועל כן הם ראו חשיבות בכך שאחי ואני נזכה לחינוך איכותי, בכל מחיר. משכך, החל מגיל 8 השכמתי קום ונסעתי בארבעה אוטובוסים מדי יום – אל בית הספר בצד השני של העיר, ולאחר בית הספר, אל מסעדת הפועלים של הוריי ביפו, שם עזרתי להם עד שעות הערב. עבודה קשה, מוסר עבודה, נחישות, הקרבה, יושר וגמילות חסדים – אלה המידות שקיבלנו כדוגמה אישית מהוריי זכרם לברכה. הוריי לא זכו להיות כאן היום לצדי, אך ייבדלו לחיים ארוכים בני משפחתי האהובים. מסעדת הפועלים של הוריי הייתה מאותם מקומות שבהם, כפי שכתב מאיר אריאל, "שמים הרבה הרבה לב בצלחת / בשביל מעט מעט כסף קטן". אל המסעדה הגיעו פועלים ועובדי כפיים, בעלי עסקים סמוכים, דתיים וחילוניים, עוברי אורח מזדמנים, ערבים ויהודים, ובסמוך לשעת הסגירה פקדו אותה גם קבצנים ומוכי גורל שזו הייתה ארוחתם החמה היומית או השבועית. המגוון האנושי הזה הוא תבנית נוף ילדותי ונעוריי, שעמה הגעתי אל העשייה כמשפטן, תחילה כעורך דין ובהמשך כשופט״.

סנגוריו של ארי רוזנפלד שלחו מכתב התראה לעו״ד מיכה פטמן שייצג בשלב המעצר את רוזנפלד, לאחר שטען בראיון לגלי צה״ל שרוזנפלד העביר מסמך סודי לפלדשטיין העוסק בקטאר

‏במכתב ההתראה נכתב כי ״מסרת עובדות שגויות ומטעות שאינן אמת הפוגעות במרשנו. לשגיאות אלה מתווספת פגיעה חמורה לכאורה בחיסיון עו"ד-לקוח הקיים בינך לבין מרשנו והפרת כללי האתיקה של עורכי הדין״

‏עוד נכתב כי ״במסגרת הריאיון מסרת כי ייצגת את מרשנו, מר ארי רוזנפלד ובהמשך לכך ואף מבלי שנשאלת, טענת מיוזמתך כי המסמכים החסויים שהועברו על ידי מרשנו כוללים מסמך המכיל מידע סודי הנוגע למדינת קטאר. זאת ועוד, הגדלת לעשות ואישרת כי דבריך נכונים במאה אחוזים וכי אתה מכיר את המידע הכתוב במסמך״,

‏אלא שלטענת סנגוריו, ״הדברים שמסרת במסגרת הריאיון שגויים בתכלית, אינם אמת, ואינם נתמכים בחומר החקירה או במסמך אחר וכן לא בכתב האישום. מרשנו לא מסר לפלדשטיין מעולם מסמך ובו מידע סודי על מדינת קטאר… ויתר על כן, לו היית מייצג היום וחשוף לחומרי החקירה והלקוח, היית יודע כי אף בעל פה לא נמסר כל מידע סודי הנוגע למדינת קטאר״.

‏פנינו לקבל את תגובת עו״ד פטמן, אך הוא לא מסר תגובה.

לגופו של עניין - טוב שבודקים טענות חמורות.

מגוחך שהיועמ״שית מורה על פתיחה בבדיקה על חשד בלשכת ראש הממשלה, והיא נותנת לשב״כ להודיע על כך באמצעות מכתבים לח״כים מהאופוזיציה.

זה מגוחך במיוחד לאור סיווג המכתב הזה כ״שמור״.

השב״כ ציפה שקריב ולזימי לא יפרסמו את המכתבים שנשלחו אליהם?

תגובת היועמ״שית: ״אנחנו לא מתייחסים״