המדינה מתנגדת לחשיפת ההסכם המלא שנחתם בין הממשלה לבין ארגון הטרור חמאס, בנימוק שפרסומו עלול לפגוע במימוש המתווה ובכך ביחסי החוץ והביטחון של המדינה.

תגובת משמר הדמוקרטיה שעתרה לבג"ץ לחשיפת ההסכם: זהו טיעון מופרך, האויב מכיר את כל הפרטים. הסתרת ההסכם נעשית מטעמים פוליטיים.

פרסום ראשון עם אנה ברסקי: נתניהו שוקל שלא לחתום חתימת קיום על חתימת נשיא המדינה למינוי השופט יצחק עמית לנשיא העליון.

הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172348

פרסום ראשון: ביום שישי האחרון הנשיא יצחק הרצוג נפגש עם השופט אהרן ברק. השניים דנו באתגרים לקראת המינוי של השופט עמית לנשיא בית המשפט העליון, בדגש על האפשרות שנתניהו ולוין לא יסכימו לחתום על כתב המינוי.

השופט ברק הביע עמדה כי חתימת נתניהו או לוין על כתב המינוי הינה טכנית בלבד ואין להם שיקול דעת האם לחתום או לא, זאת בהתבסס על פסיקה של בג"ץ בנוגע לחתימת קיום על חנינות שמעניק נשיא המדינה.

כפי שפורסם הבוקר לראשונה במעריב, לוין החליט שלא לחתום על כתב המינוי, ונתניהו שוקל שלא לחתום גם כן.

מנשיא המדינה נמסר בתגובה: "טקס הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון הנכנס השופט יצחק עמית ייערך בהתאם לדין. באשר לחתימת הקיום, בתום הטקס, נשיא המדינה יחתום על כתב המינוי, וכתב המינוי יועבר לשר המשפטים.

כידוע, הנשיא פועל בכל הכלים שברשותו על מנת להביא להסכמות וליצירת דיאלוג בין הצדדים. הנשיא נפגש עם נשיא העליון לשעבר פרופ׳ אהרון ברק, שהביא לו את סיפרו המרתק החדש ״מדינה יהודית ודמוקרטית״ ושוחח עימו על הצורך בפשרות. הנשיא ופרופ׳ ברק לא עסקו בשיחתם בסוגיות הנוגעות להליך המינוי".

הפרסום המלא:
https://www.maariv.co.il/news/politics/article-1172422

טקס הצהרת האמונים של השופט יצחק עמית לתפקיד נשיא בית המשפט העליון מתחיל.

יש רעש זמבורות מבחוץ של מפגינים נגד המינוי.

נאום הנשיא יצחק הרצוג בטקס מינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון:




אני שמח לפתוח כאן היום פרק נוסף בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית, ולמנות אותך – כבוד השופט יצחק עמית – כנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

כבוד השופט עמית – אתה מתמנה לתפקיד הנשיא לאחר קריירה משפטית עשירה, יצירתית, עצמאית, מעמיקה, מחדשת ופורצת דרך. הבאת את כל כישוריך, ולא פחות חשוב – את שלל מרכיבי זהותך – כבן לשורדי שואה, כקצין בצה"ל, כבוגר מערכת החינוך הממלכתית דתית והאוניברסיטה העברית בירושלים – לעשרות שנות כהונתך כשופט: החל מימיך בבתי המשפט בעכו ובחיפה, וכלה בשבתך כשופט בבית המשפט העליון.

כתבת אלפי החלטות, פסקי דין ופרקים מכוננים בספר דברי הימים של המשפט הישראלי, ואני סמוך ובטוח שכך גם תמשיך בתפקידך החשוב. אני מחזק את ידיך בעת הזאת ומגנה את ההשתלחויות בך ואת העובדה שהפכת מטרת דמות ממש – עבור אנשים שמעולם לא פגשו בך ולא זכו להכיר אותך.

כנשיא מדינת ישראל, שזוהי סמכותו שבחובה; חובה שהיא עבורי גם זכות גדולה; אני ממנה אותך היום על פי חוק, נותן בך את אמוני המלא, ומעניק לך את ברכת הצלחת הדרך.

אני שמח על ההזדמנות להודות למשפחתך היקרה, ולאחל גם להם מזל טוב. אין לי ספק שהוריך והדורות הקודמים היו בוודאי מתרגשים וגאים בך מאד במעמד הזה.

מכובדי, ההתרגשות במעמד החשוב הזה, מהולה גם בכאב. כאב על כך, שבעיצומה של תקופה בלתי רגילה – תקופה שמעמידה למבחן את קיומנו כעם איתן, שבה אויבינו מאיימים על עצם הריבונות שלנו - המעמד הזה מתקיים "במעמד צד אחד". כאב על כך שלא נוכחת כאן היום, יחד, הנהגת כלל רשויות השלטון.

צר לי מאד שהנהגות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לא נמצאות כאן עימנו היום כפי שהיה ראוי ומצופה מהן. במדינה דמוקרטית, שהממלכתיות היא נר לרגליה, אין מקום להחרמה של רשות אחת בידי רשות אחרת; אין מקום להפיכת החוק והנוהג לכלי משחק שמשמש למאבקים פוליטיים או ציבוריים; ובוודאי שאין מקום לפסילתו של נשיא בית המשפט העליון שנבחר לתפקידו בהתאם לחוק ולהוראות כל דין.

אני יודע שלעיתים יש מי שרואים ב'ממלכתיות' מעין מילה מכובסת שמטרתה לבטל כל ביקורת לגיטימית. בעיניי אין פירוש שגוי מזה לממלכתיות.

הממלכתיות – כפי שירשנו אותה מענקי האומה, בהם דוד בן גוריון ומנחם בגין – היא המסגרת המארגנת שלנו. היא זו שמחזיקה – בו זמנית – הן את זהותנו כמדינה והן את זהותנו כאזרחים וכקהילות. הממלכתיות היא התשתית שמאפשרת לנו לנהל דיונים, ויכוחים ומחלוקות עומק, תוך הישענות על ההבנה שאנחנו חלק מאותו שלם. מאותו עם. מאותה מדינה. הממלכתיות מחייבת אותנו להכיל מחלוקות. לדבר, להקשיב ולכבד למרות המחלוקות, וגם בתוך המחלוקות. חרמות הם ההיפך המוחלט מממלכתיות.

אנחנו נתונים בתקופה שבה אמון הציבור ברשויות השלטון ובמוסדות המדינה הולך ונשחק. לפיכך, המעמד הזה, של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון, הוא הזדמנות חשובה ביותר עבורנו, לדבר גם על אמון הציבור ברשות השופטת ובמערכת המשפט. הרי מוכרת לכולנו הקביעה, שגם רבים מכם – מכובדי השופטות והשופטים – מצטטים לא אחת, לפיה כוחו של השופט, ולמעשה – חוסנה של המערכת המשפטית כולה - מבוסס על אמון הציבור בהם.

צריך לומר בכנות: המשבר שהחברה הישראלית נמצאת בו היום הוא משבר אמיתי ועמוק. יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות המבצעת, ושזכויות האדם והאזרח לא מוגנות עוד מפני כוחו של הרוב.

לצידם, יש מיליוני אזרחים בישראל שחרדים אף הם לאובדן דמותה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. שחוששים כי האיזונים העדינים בין הרשויות נשחקים לטובת הרשות השופטת, ושזו מנותקת מהם, 'גוזלת' מהם את הבחירה שלהם ואת מעמדם כרוב, פוסקת לעתים לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, ואינה מייצגת את האוכלוסייה על כלל גווניה. הם טוענים, ובמידה רבה של צדק, ששבעים פנים למשפט, אך אלה לא מוצאים כיום את ביטויים המספק במערכת המשפט הישראלית.

אני קורא לכם – הנהגת מערכת המשפט - ואומר: לקולות האלה יש משמעות. לביקורות האלה יש מקום. לכאבים האלה חייב להיות ביטוי. צריך להקשיב להם קשב רב, צריך להיות פתוח אליהם, להבין אותם, להפנים אותם, צריך להיפגש איתם – במובן העמוק של המילה – בלב פתוח. בנפש חפצה.

מכובדי נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית, אני פונה אליך – כמי שמונה כעת כראש הרשות השופטת בישראל – וקורא לך להוביל את מערכת המשפט, באומץ ובעוז, להושטת יד ולדיאלוג.

שחיקת האמון במערכת המשפט היא מדאיגה ביותר. עלינו לזכור ששיח ודיון, ואפילו שינוי, הם לא אויב של הדמוקרטיה. להיפך - הם הוכחה לכך שהדמוקרטיה חיה ובועטת. ובלבד שהשינוי בא מתוך שאיפה כנה לחזק, לבנות את אמון הציבור במערכת, ולהבטיח שישראל תישאר לעולם מדינה דמוקרטית באמת.

אני אומר בפירוש: לא כל הצעה היא אסון, לא כל פשרה היא חורבן, לא כל אג'נדה היא אג'נדה עוינת או רעילה, ולא כל שם הוא חילול הקודש או קודש-קודשים. מדינת ישראל זקוקה למערכת משפט שנכנסת לזירה ומוצאת נתיבות לקיום שיח - עם הציבור ובפניו – לא רק באמצעות פסקי דין וחוות דעת; ומשקפת ומבהירה את עמדותיה בנושאים השונים.

מדינת ישראל רוצה וצריכה רשות שופטת המחוברת לתמורות החברתיות בדמוקרטיה הישראלית; רשות שופטת שמבססת הידברות, הקשבה, כבוד ורגישות יתרה למגוון העמדות, הכאבים וההשקפות בישראל; רשות שופטת שעמלה לבנות גשרים ולהנמיך חומות. ששואפת למצוא את שביל הזהב בתוכנו.

אני פונה מכאן אל מנהיגי רשויות השלטון כולן – המחוקקת, המבצעת והשופטת – ואל נציגיהן. בואו נפעל לכך שהמעמד החשוב הזה, החותם תקופה ארוכה ומדאיגה של היעדר מינוי קבוע לראש הרשות השופטת בישראל – יבשר תחילת עידן של שיתוף פעולה ושל דיאלוג בין הרשויות. שהרגע הזה יבשר על שעת רצון לאומית – ועל תחילת עידן של הושטת יד, מתינות וחתירה להסכמות רחבות.

הגיעה העת לנהל דיוני עומק ציבוריים על הנושאים הכי ליבתיים, הנוגעים לרשויות השלטון ולדמוקרטיה הישראלית. הגיעה עת ההסכמות. אני מתחייב בפניכם – לא אנוח, ולא אשקוט, ולא אירתע, בניסיון להגיע אליהן. בניסיון לבנות בניין משותף לכולנו, אחרי השבר הגדול.

לכל אורך המשבר החוקתי והחברתי העמוק בתוכנו, עמדתי והתרעתי שוב ושוב עד כמה התהום שאנחנו מתדרדרים לעברה משמחת ומשרתת את אויבינו. לשברון הלב של כולנו, בשבעה באוקטובר ומאז - החששות שהצפתי התממשו, ואויבינו גבו, ועדיין גובים מאיתנו – מחיר כבד ומדמם, כפי שיכולות להעיד בכאב וביגון המשפחות השכולות היקרות והאהובות שזכינו שיכבדו אותנו בנוכחותן כאן היום. אך גם בתוך החורבן שפקד אותנו, גם בתוך החושך הסמיך, העפר והאפר, ראיתי במו עיניי עם מדהים – שאורו הגנוז מפציע לפתע, וזורח למרחקים. אור גנוז שכל-כולו דאגה כנה ועמוקה – לנצח ישראל ולאחדות ישראל. האור הגנוז הזה הוא לא נחלת השנה שעברה בלבד. אפילו לאחרונה – התפרסמו לא מעט מחקרים וסקרים שמראים כמה העם – ברוב עצום – דורש דיאלוג ופעולה משותפת בין הרשויות השונות אשר מנהיגות את האומה. במיוחד ביום הזה, כשקול דמי אחינו החטופים זועקים אלינו מתחת לאדמת עזה, ואנחנו שרויים בדאגה עמוקה לגורלם - העם בישראל נושא את עיניו אל הנהגת שלוש רשויות השלטון וצמא לראות את מנהיגיו פועלים כתף אל כתף למרות המחלוקות. מקדשים את הממלכתיות הישראלית. מקדשים את מה שאתה – כבוד הנשיא בדימוס ברק – תיארת בספרך האחרון, כ"סינתזה", הנוצרת מעצם הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית". סינתזה שבעיניי צריכה להיות הבסיס לקיומנו כאומה ישראלית אחת; כדבריך, ואני מצטט: "יש לחפש את המשותף ולא את המפריד; יש לשאוף להבנה ולא להקצנה. אם כל אחד ירצה להשיג הכול, כולנו כאומה לא נשיג דבר".

כבוד שופטות ושופטי בית המשפט העליון לדורותיהם, הנהגת המערכת המשפטית בישראל, קהל נכבד; חשיבותו של המעמד הזה, היא לא רק נגזרת של המינוי שלך – הנשיא עמית; אלא בעצם ההצהרה על חשיבותה החיונית, הקיומית, של מערכת המשפט הישראלית בתוך המארג הדמוקרטי שלנו כמדינה ובתוך המורשת שלנו כעם.

הדין והמשפט היו מאז ומעולם ביטוי לשורש נשמתנו כאומה. אנחנו העם שהנחיל לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי, ובו הציווי המכונן: "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". בתי המשפט בישראל הם עמוד תווך בחיי כל אחת ואחד מאיתנו כאזרחים, כחברה וכמדינה. תפקידם איננו תחום לפסיקת ההלכה המשפטית ולהגנה על כל אזרח, אלא גם, כמובן, לשמור על הברית החברתית בינינו, על מי שאנו, כולנו, יחד.

במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכותו של הרוב לקבוע את סדר היום, זו חובתו. אולם זו גם חובתו לשמור על זכויות המיעוט. במדינה דמוקרטית, אין זו רק זכות השלטון למשול, זו חובתו. אך זו גם חובתו לפעול מתוך אחריות לכלל אזרחי ישראל, מכל ההשקפות, האמונות, הדתות, ואורחות החיים. בית המשפט העליון הוא איננו אויב. הוא איננו מכשול. בית המשפט העליון הוא לעתים המגן האחרון. הוא המוסד שמטרתו להבטיח כי המדינה תפעל בהגינות, באחריות ובשיקול דעת.

לבית המשפט - לעצמאותו ואי-תלותו - יש תפקיד מרכזי וחשוב מאין כמותו במלאכת האיזונים והבלמים החיונית לתפקודה של הדמוקרטיה שלנו. הציות לבית המשפט ולפסיקותיו הוא מחייב! אסור שאי-ציות לחוק – בוודאי על ידי שליחי ציבור ומשרתיו – יעלה אפילו כהרהור.

כל ביטוי של אי-ציות לחוק ולדין הוא לא רק פגיעה בממלכתיות הישראלית, אלא פגיעה בריבונות הישראלית. שהרי אלמלא מוראם של החוק והדין – "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ".

אנחנו נפרדים במעמד זה בתודה ובהערכה רבה – מכבוד השופט עוזי פוגלמן, ששימש כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון בשנה קשה ביותר. אנחנו מודים לו – בשם מדינת ישראל - על למעלה מארבעה עשורים של קריירה משפטית מפוארת ותרומה למדינת ישראל. כבר הבעתי את תודתי העמוקה בפניך, עוזי היקר, ואני מאחל לך הצלחה רבה.

זו גם הזדמנות להודות לך – הנשיאה בדימוס השופטת אסתר חיות, חברתנו, אשר טקס הפרידה ממך לא התקיים בשל המלחמה; על שירותך ושליחותך ארוכת השנים למען העם והמדינה, ששיאה כנשיאת בית המשפט העליון. עם שניכם זכיתי לקיים יחסי עבודה, הערכה וידידות, ואני סמוך ובטוח שיחסי עבודה אלה יימשכו גם איתך – הנשיא עמית, כפי שהיה בתקופת מילוי המקום שבו כיהנת עד כה.

כבוד המשנה-לנשיא הנבחר – השופט נעם סולברג – אני מברך אותך מעומק הלב. אין לי ספק כי חריפות המחשבה, המקצועיות, ותחושת השליחות שהוכחת במשך שנים רבות, כמו גם הגשר בין העולמות שאתה מבטא בפועלך ובאורחותיך – יהיו לברכה רבה למשפט הישראלי ולמדינת ישראל. וכמובן תודה לך – מנהל בתי המשפט השופט צחי עוזיאל – על מסירותך ופועלך בימים סוערים אלה.

בשבת הקרובה יקראו המוני בית ישראל בבתי הכנסת את פרשת השבוע, ובה עצתו של יתרו – חותנו של משה רבנו - להקים מערכת משפט למען בני ישראל. אין זה מקרה שהקמתה של מערכת המשפט העברית הראשונה, סמוכה לתיאור מעמד הר סיני ומתן תורה; שהרי אף היא מהווה חלק מערש הקוממיות של עמנו. במשך דורות על גבי דורות, התפללו יהודים בכל ארצות פזוריהם: "הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה".

הם נכספו למציאות ממלכתית בה הם לא נתינים המושפעים מגחמותיהם של שליטים זרים, אלא אזרחים ריבוניים המעצבים את גורלם בידיהם. אשרינו שזכינו לכך. אשרינו שזכינו לחיות בדור שממשיך לחדש את ימינו כקדם. בדור שמחזק ומעמיק את התחייה הישראלית בארץ ישראל – בדמות המדינה היהודית והדמוקרטית – מדינת ישראל; שבליבה – מערכת משפט מהמפוארות והמרשימות בתבל. בדור שזוכר כי כשהמשנה במסכת אבות אומרת "על שלושה דברים העולם עומד: על הדין, על האמת ועל השלום" - היא טוענת למעשה שאלה לא שלושה דברים נפרדים, אלא משולש הוליסטי: ללא דין – אין צדק, ללא אמת – אין אמון, וללא שלום, שלום בתוכנו – אין לנו עתיד.


יקירותיי ויקיריי, אני מבקש לסיים בתפילה ובזעקה למען אחינו החטופים. החטופות והחטופים שחזרו אלינו והחלו את תהליך השיקום שיקפו לנו את החשיבות העצומה של פדיון שבויים. את ההבנה כמה כל המקיים נפש אחת – אפילו נפש אחת – כאילו קיים עולם מלא.

אלה רגעים מטלטלים, מאתגרים ורגישים ביותר, שבהם אני חוזר וקורא שוב ושוב להשלים את כל שלבי העסקה ולפעול בכל דרך, צעד וכלי העומדים לרשותנו כדי להביא אותם הביתה. כמי שעומד בקשר יומיומי ממש עם משפחות חטופים רבות, אני מבקש לזעוק את זעקתן המשוועת לחזרתם הדחופה של כל אחינו החטופים, עד האחרון שבהם. אני קורא לציבור כולו לתמוך במשפחות החטופים, לחבק אותן, ולנהוג בהן ברגישות עליונה בשעתן המיוסרת. הן עוברות גיהנום של חרדה ואי-ודאות, ועלינו לחשוב אלף פעמים לפני כל התבטאות שעלולה חלילה להוסיף ולו מעט לסבל שלהן.

יחד אתכם אני מתפלל לרפואת פצועות ופצועי פעולות האיבה ומערכות ישראל; להצלחתם ושלומם של חיילות וחיילי צה"ל וכוחות הביטחון; ולחזרתן של המשפחות והקהילות העקורות לנוף מולדתן, בהשקט ובבטחה.

בהצלחה לך – נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, בהצלחה למערכת המשפט ולשופטות ושופטי ישראל; ומי ייתן ויתקיימו בנו מילות הנביא – "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

המפכ"ל כאן. הרמטכ"ל וראש השב"כ נעדרים מהטקס כי הם בהערכת מצב עם רה"מ.

נאום השופט בדימוס עוזי פוגלמן בטקס מינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון:




מכובדי כולם.

בפתח הדברים, ברצוני להתייחס לתקופה רגישה ומורכבת זו שאנו חווים. צילה הכבד של מלחמת חרבות ברזל עדיין נוכח בעצמה רבה. נמצאות אתנו היום שלוש עובדות של מערכת בתי המשפט אשר איבדו את יקיריהן בשבעה באוקטובר: דניאל פרנקל, אשר איבדה את בתה זיו פרנקל זכרה לברכה; ניצן רגב, שאיבדה את אחותה, שי רגב זכרה לברכה; וענת גולדשטיין שאיבדה את בנה, עמית מגנזי זכרו לברכה. אני שולח מכאן את תנחומיי העמוקים לכן ולכל משפחת השכול שלצערנו גדלה מאד מאז השבת הארורה של שבעה באוקטובר. בד בבד, אנו עוקבים בהתרגשות ובדאגה אחר שובם של חטופים הביתה לחיק משפחותיהם. לבנו עם אלה שטרם שבו אלינו ועם משפחותיהם, ואנו נושאים תפילה לשובם המהיר לשלום, כמו גם לחזרתם לשלום של כל אנשי ונשות כוחות הביטחון שפועלים בגבורה להגנה על מדינת ישראל.

התכנסנו כאן היום למעמד הצהרת האמונים של חברי, השופט יצחק עמית, לנשיא בית המשפט העליון.

קצרה היריעה מלתאר את תרומתו הרבה של הנשיא עמית למשפט הישראלי. את דרכו השיפוטית החל בבית משפט השלום בעכו, וכבר אז התבלט כשופט יוצא דופן. משם טיפס במעלה ערכאות השיפוט עד שהגיע לפסגת מערכת המשפט – נשיא בית המשפט העליון. הנשיא עמית מביא עמו ניסיון עשיר של קרוב לשלושים שנה על כס השיפוט, ומעל לכל – את אותה תבונה שיפוטית ייחודית המאפיינת את פסיקותיו. לאורך השנים זכיתי לשבת לצדו בהרכבים רבים ומגוונים, ולהיווכח מקרוב בסגולותיו השיפוטיות יוצאות הדופן.

נוכחתי שוב ושוב בחדות מחשבתו, ביכולתו לרדת לשורש הסוגיות המשפטיות המורכבות ביותר, ובכישרונו הנדיר לנסח את הדברים בבהירות ובדיוק. בטוחני כי יכולותיו המשפטיות, דיוקו וחדותו, הידע הרב שצבר בכל תחומי המשפט וראייתו הרחבה של צרכי החברה והפרט במדינתנו, יהיו לו לעזר רב בתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. כפי שציינתי בטקס הפרידה שנערך בבית המשפט העליון, לפיד בית המשפט העליון עובר עתה לידיך, הנשיא עמית. לפיד זה נושא עמו מורשת של צדק ומשפט שנבנתה בעמל רב מאז קום המדינה.
זוהי מורשת שכל נשיאי בית המשפט העליון ושופטיו טיפחו ושמרו עליה מכל משמר, דור אחר דור, והיא כוללת את המחויבות לשלטון החוק במובנו המהותי, הגנה בלתי מתפשרת על זכויות האדם, שמירה על עצמאות הרשות השופטת וכן על הפרדת הרשויות. אין לי ספק כי תמשיך להגן על מורשת זו ביד רמה, תוך שמירה על מעמדו של בית המשפט העליון בדמוקרטיה הישראלית. אני בטוח כי בידיך, המורשת המפוארת הזו לא רק תישמר, אלא תמשיך להתפתח לטובת החברה הישראלית כולה.

הטקס המרגש של הצהרת האמונים של נשיא בית המשפט העליון טומן בחובו היום משמעות מיוחדת, מאחר שבמשך כשנה וארבעה חודשים – תקופה חסרת תקדים מאז קום המדינה – התנהל בית המשפט העליון ללא נשיא קבוע. במשך התקופה שבה כיהנתי כממלא מקום הנשיא, ראיתי מקרוב את המחויבות העמוקה של השופטים, הרשמים והעובדים ברשות השופטת כולה לשרת את הציבור.





גם בתקופת מלחמה קשה, וחרף האילוצים הביטחוניים, דלתות בתי המשפט נותרו פתוחות לציבור. נוכח אתגרים רבים וכואבים, הרשות השופטת הפגינה חוסן מרשים: עמדנו איתן אל מול הרוחות הסוערות, והוכחנו כי עוצמתה של הרשות השופטת נובעת בראש ובראשונה מהמחויבות העמוקה של כל אחד ואחת מאיתנו לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה.

אך הרשות השופטת, כמו גופים אחרים במשטר הדמוקרטי הישראלי, זקוקה להנהגה קבועה, ליד מכוונת ולקול ברור ויציב. לצערי, משך זמן רב מדי לא נבחר נשיא לבית המשפט, לא בשל אילוץ אלא עקב החלטה מכוּונת, וניתן היה לקוות כי יום חגיגי זה בו אנו מציינים מינוי של נשיא קבוע לבית המשפט העליון, יסמל את חזרתה של היציבות המוסדית המיוחלת.

ואולם, למרבה הצער, נציגי הרשויות האחרות בחרו שלא להשתתף בטקס היום, וזאת כחלק מסירוב מתמשך לשתף פעולה עם הרשות השופטת. סירוב זה אינו רק פגיעה בסדרי השלטון ובממלכתיות שעליה מצווים כולנו לשמור. יש לו משמעות של ממש בחיי המעשה – פגיעה באזרחי ותושבי ישראל.
כך למשל, עיכוב במינויים של שופטים ורשמים חדשים בערכאות השונות צפוי להחמיר את העומס הקיים על המערכת, שהוא ממילא גבוה בהשוואה למדינות אחרות, ולהוביל להימשכות ההליכים אשר תפגע בראש ובראשונה בציבור הישראלי. כפי ששבתי ואמרתי בכל הזדמנות – אני תקווה כי ניתן יהיה לשוב לנתיב של שיתוף פעולה ודיאלוג ענייני בין הרשויות. ראינו כי כאשר שיתוף פעולה כזה מתקיים, ניתן לקדם החלטות משותפות ומוסכמות לטובת הציבור.

הרצון לשוב ולקדם שיתוף הפעולה בין הרשויות, אין משמעו שהרשות השופטת והעומד בראשה יימנעו מעמידה איתנה ומההגנה על עצמאותה ואי תלותה של הרשות השופטת. כפי שציינתי בטקס פרישתי, העצמאות השיפוטית אינה מותרות או הטבה השמורה לשופטים, אלא זכות יסודית של האזרחים הנחוצה לשם הגנה על חירויותיהם ועל זכויותיהם הבסיסיות.







עצמאות שיפוטית אינה רק עקרון מופשט, אלא מנגנון מעשי וחיוני להגנה על זכויות האזרחים ועל אופייה הדמוקרטי של החברה. כך, בית משפט המשוחרר מלחצים פוליטיים יכול להגן ביעילות על זכויות הפרט גם כאשר הדבר אינו זוכה לתשואות מהציבור הרחב; בית משפט עצמאי מבטיח כי כל רשויות השלטון – לרבות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת – יפעלו בהתאם לחוק, ללא חשש מפני תגובות פוליטיות או לחצים חיצוניים.

עצמאותה של הרשות השופטת עומדת למבחן משמעותי בימים אלה, נוכח הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הרשו לי להזכיר: מאז שנת 1953, הרכב הוועדה כולל שני שרים; שני חברי כנסת; שני חברי לשכת עורכי הדין; ושלושה שופטים. הרכב זה נוצר בכוונת מכוון על מנת להבטיח את עצמאות הרשות השופטת ואת אי תלותה. בהקשר זה חשובים הדברים שאמר חבר הכנסת מנחם בגין בדיונים לקראת חקיקת החוק, ואני מצטט: "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם".

בו בזמן, הרכב הוועדה הקיים מבטא איזון עדין: ארבעה מתוך תשעת החברים הם נבחרי ציבור, ובכך מובטח גם העיקרון של אחריותיות כלפי הציבור. איזון עדין זה משתקף גם במנגנון הבחירה: נדרש רוב רגיל של חמישה חברים למינוי שופטים לערכאות הדיוניות, ורוב מיוחד של שבעה חברים למינוי שופטי בית המשפט העליון. זהו מודל שהוכיח את עצמו לאורך השנים: מודל המאזן בין עצמאות שיפוטית חיונית ושיקולים מקצועיים וענייניים, לבין אחריותיות דמוקרטית הכרחית.

הצעת החוק המונחת על שולחן הכנסת מבקשת לערוך שינויים מרחיקי לכת הן בהרכב הוועדה, הן במנגנון מינוי השופטים, שמשמעותם פוליטיזציה ניכרת של הליך הבחירה. כך, הצעת החוק מבקשת להחליף את נציגי לשכת עורכי הדין במשפטנים מטעם הקואליציה והאופוזיציה, כך שלמעשה שישה מתוך תשעת חברי הוועדה ייבחרו על ידי גורמים פוליטיים. גם בהתייחס לאופן מינוי השופטים, מוצעים שינויים מהותיים: כתנאי למינוי לערכאות הדיוניות, יידרש אישור של נציגי קואליציה, אופוזיציה והשופטים; ולבית המשפט העליון – רוב רגיל של חמישה חברים בכפוף להסכמת נציגי הקואליציה והאופוזיציה, ותוך הדרה מכוונת של נציגי הרשות השופטת ממעגל ההסכמות הרחב הנדרש היום למינוי שופט לבית המשפט העליון.

מדובר בשינויים שתכליתם פוליטיזציה כמעט מלאה של הוועדה. זהו אינו תוצר לוואי של החקיקה, אלא ייעודה.

אני מבקש להדגיש: החשש מפגיעה בעצמאות השופטים ובמקצועיותם אינו תיאורטי. כאשר רוב חברי הוועדה ייבחרו על בסיס פוליטי, וכאשר מנגנון הבחירה ייתן משקל מיוחד לגורמים הפוליטיים, אנו עלולים להגיע למצב מסוכן שבו כישורים מקצועיים וניסיון משפטי יפנו את מקומם לשיקולים שמקומם בשדה הפוליטי. הכרעה שיפוטית אינה תחרות פופולריוּת; תפקידו של השופט להכריע לפי הבנתו את הדין, במנותק מלחצים ציבוריים או פוליטיים.

באחת הפרשות, עמד בית המשפט העליון על כך ש"הרשות השופטת אינה – ואסור שתהיה – ידה הארוכה של הרשות המחוקקת או המבצעת". הפגיעה הצפויה אינה מוגבלת רק לעצמאות האינדיבידואלית של שופטי ישראל, אלא מאיימת על אי-התלות המוסדית של הרשות השופטת כולה אל מול רשויות השלטון האחרות. זאת מאחר שככל שהצעת החוק תתקבל, יוענק לרשויות האחרות כוח בלתי מרוסן להכתיב את זהות השופטים ואת הרכבה של מערכת בתי המשפט, באופן שיפגע גם בעצמאותה המוסדית של הרשות השופטת.
בהקשר זה יש לזכור כי מלכתחילה עצמאותה המוסדית של הרשות השופטת בישראל לוקה בחסר, בפרט אל מול הרשות המבצעת, כאשר החלטות שונות אשר נוגעות לתקציב הנהלת בתי המשפט ולחלק מההיבטים הניהוליים של מערכת בתי המשפט כפופות לרשות המבצעת.

התקופה שלפנינו היא שעת מבחן מכרעת. החברה הישראלית כולה, ובתוכה גם הרשות השופטת, ניצבים בפני אתגרים משמעותיים. ואולם, בעומדי כאן היום, אני יכול לומר בביטחון כי הגה הרשות השופטת עובר לידיים מנוסות ואיתנות.

הנשיא עמית, איציק היקר, אני מכיר אותך כבר שנים רבות כשופט מקצועי, ישר ונחוש. במהלך כל שנות כהונתך כשופט הפגנת מחויבות בלתי מתפשרת לעצמאות השיפוטית ולערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני משוכנע כי תמשיך להגן בנחישות על עצמאותה של הרשות השופטת, על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, על שלטון החוק ועל צרכי החברה במדינתנו. אני סמוך ובטוח כי תוביל את בית המשפט העליון בתבונה ובאחריות.

במעמד חגיגי זה, ברצוני לברך את משפחתך היקרה, שעומדת לצידך לאורך כל הדרך. לרעייתך האהובה רבקה, שותפת חיים מסורה ותומכת; לילדיך האהובים – נטע, שי ויעל; ולנכדים המתוקים - גלי, אוֹרי, סתיו ושירי. המסירות והתמיכה של משפחתך היו ועודם עוגן משמעותי בעשייתך הציבורית המשמעותית, ועל כך תודתנו והערכתנו נתונה להם.

אבקש לברך גם את חברי, השופט נעם סולברג, שעתיד להצהיר אמונים כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. אני מאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החדש.

טרם סיום אבקש להודות לשניים: ראשונה, לכל הנשיאים שכיהנתי תחתם בבית המשפט העליון, ובפרט לחברתי שמִמנה קיבלתי את הלפיד – הנשיאה בדימוס אסתר חיות. תחת הנהגתה הבטוחה צלחה הרשות השופטת תקופות מאתגרות בחיי האומה.

עוד אבקש להודות לנשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, על שותפות אמת בתקופה מאתגרת זו. אדוני הנשיא, גישתך הממלכתית והמאוזנת, משקפת את מיטב המסורת של בית הנשיא. פעולתך ללא לאות לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית ונחישותך בקידום דיאלוג מכבד בין כל חלקי החברה הישראלית, ראויים להערכה עמוקה.

לסיום אומר כי מדינת ישראל הוכיחה שוב ושוב את חוסנה אל מול משברים קשים. כעת, כבעבר, נתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו מתוך מחויבות עמוקה לערכינו המשותפים, הניצבים ביסוד מדינתנו היהודית והדמוקרטית. בטוחני כי יחד נוכל. תודה.

יאיר לפיד בתגובה לטקס מינוי השופט יצחק עמית לנשיא בית המפשט העליון:

הגענו למצב שבו אנחנו שמחים ומופתעים שקורה הדבר הנכון. אני מברך את הנשיא עמית לבחירתו. עצוב לי שנתניהו לוין ואוחנה לא כאן. הם לא מבינים כמה הישראלים עייפים מכל המריבות האלה. האוייבים שלנו הם בחוץ, לא פה בבית.