זהירות הקפאה || מתוך הטור ב׳ישראל היום׳
***
בוקר אחד, לא מזמן, דפק שוטר על דלת שגרירות איחוד האמירויות בישראל. אני מאוד מצטער, הוא אמר, אבל אתם צריכים להוריד מייד את הדגל שבראש הבניין. למה, שאל אותו המאבטח. כי אסור להניף דגלי פלשתין. הדגל האדום־שחור־לבן־ירוק נראה לו זהה לזה שמניפים אנשי חמאס. אולי חשב שכל הערבים אותו דבר.

הם לא. למעשה, חוץ מוושינגטון של טראמפ, אין לישראל אף ידידה אמיצה כמו אבו דאבי. אחרי עשרות שנים של שלום קר, אנטיפתי, עם מצרים וירדן, הגיעו האמירותים ב־2020 עם שלום רותח, שלום אמיתי בין מדינות ובין עמים. בניגוד למדינות ערב האחרות (ולמרבה הצער, גם האו"ם ורבות ממדינות אירופה), הם הביעו חלחלה לא מותנית מ־7 באוקטובר, ובניגוד לאחרים גם הביעו תמיכה עקבית ואמיתה בחיסולו של חמאס, אחת ולתמיד. שליט האמירויות שלח את חייליו לשש מלחמות נגד האחים המוסלמים, לא מימן אותם כמו קטאר. הם הבינו מה המשמעות של טריטוריה שנשלטת בידי התנועה השטנית הזו הרבה לפני שהבינו זאת הישראלים.

ההבנה שלשתי המדינות יש מאבק משותף באיראן ובשלוחותיה היא הסיבה ש"פליי דובאי" המשיכה לטוס לפה גם כשכל החברות הזרות הפסיקו, והיא הסיבה שהאמירותים לא מציקים עם הנושא הפלשתיני, למרות דרישות הרחוב המוסלמי המוסת. בתגובה לכל הטוב הזה אנחנו שיגרנו אליהם את יוסי שלי. אוי לבושה.

ולכן, כשחברים מדברים כדאי להקשיב. האמירותים מאותתים אי־נחת הולכת וגוברת אל מול התוכנית להחלת הריבונות. לא למען הרשות הפלשתינית הרקובה גם בעיניהם, אלא משום שעבורם זה עלול להיות מהלך אחד יותר מדי. יש הרבה איומים אשר כדאי ורצוי להתעלם מהם, רובם עם מבטא צרפתי או גרמני. זה אינו המקרה כאן.

האם יש על השולחן איום מפורש בחיסול הסכמי אברהם? לא וגם לא יהיה כנראה, אבל השאלה היא אם שווה לקחת את הסיכון בהסגתם לאחור. הרי השלום שפרץ ב־2020 הוא לא רק אינטרס ישראלי מובהק, אלא גם אינטרס ימני: זו ההוכחה שבניגוד לכל חזונות ביילין, פרס ולבני, הדרך לשלום במזרח התיכון לא עוברת ברמאללה ובהחרבת בית אל. שעמידה על עקרונות ועל ביטחון לא פוגעת בנורמליזציה, אלא מעודדת אותה. זו תהיה טרגדיה, לא פחות, אם הסכמי אברהם ייכנסו למקפיא על שם חוסני מובארק.

ממש לא צריך לקבל את התנאי של ממשלת האמירויות להיכנס לעזה עם הזמנה מהרשות הפלשתינית ("המחודשת"). אבל כדאי לחשוב איך לאזן בין הצורך החיוני בחיסול סיכוייה של מדינת טרור ביהודה ושומרון לבין שימור היחסים עם ידידי אמת באזור.
האמירותים מציעים, למשל, לממן על חשבונם מערכת חינוך מתונה גם בעזה וגם ביו"ש במקום מערך ההסתה הנוכחי של הרשות. ייתכן שיוכלו לחיות עם צעדים פחות סמליים מריבונות, אך לא פחות מעשיים כמו העברת שטחים ביו"ש משליטה ביטחונית פלשתינית לישראלית. אולי זו הדרך לשמור גם על הסכמי אברהם וגם על נחלת האבות.
***
לטור המלא>>
https://go.amitsegal.co.il/beyond-revenge